
נכתב ע"י: ד"ר אריאלה הפנר | מנהלת המרפאה להידראדניטיס סופורטיבה | מערך העור, המרכז הרפואי תל אביב
מהי הידראדניטיס סופורטיבה (HS)?
מחלה דלקתית כרונית המתאפיינת בהתלקחויות של פצעים מוגלתיים (נודולים או אבצסים) בעיקר באזורי הקפלים. הנגעים מלווים בכאב ובהפרשה מוגלתית ו/או דמית המדיפה ריח בלתי נעים. בכ- 30% מהמטופלים המחלה מתקדמת ויוצרת נזק אנטומי בלתי הפיך בדמות תעלות או צלקות קשות.
שכיחות המחלה נעה בין 0.4%-1.7%, והמחלה מופיעה לרוב בעשור השני או השלישי לחיים ושכיחה פי 3 בנשים.
המחלה כרוכה בתחלואה נלווית משמעותית, כגון מחלות קרדיווסקולריות, תסמונת מטבולית, סכרת, ספונדילוארטרופטיות, מחלת קרוהן ודכאון. גורמים מחמירים עיקריים הם עישון, השמנה וחיכוך.
פתופזיולוגיה
הפתופזיולוגיה של המחלה הינה סבוכה ואינה ברורה דיה. ההנחה היא כי באנשים עם רקע גנטי מתאים וגורמים סביבתיים מעודדים כמו עישון, השמנה וחיכוך, נוצרת סתימה של פתחי זקיקי השיער המובילה בסופו של דבר לתהליך דלקתי בדרגות חומרה שונות.
הנגעים הדלקתיים באים והולכים לסירוגין, אך כאמור בחלק מהאנשים בסופו של דבר מתפתח נזק בעור כמו צלקות או מבנים המכונים תעלות מפרישות שמהווים מקור להישנות קבועה באותו מוקד. הפצעים מופיעים בעיקר באזורי הקפלים אך יתכנו למעשה בכל מקום בגוף בו ישנם זקיקי שיער.
ממצא מענין נוסף הוא כי אוכלוסיית החיידקים בעורם של חולי הידראדניטיס סופורטיבה היא שונה מזו של אנשים בריאים, וכי באזורי התעלות השוני הוא משמעותי יותר וכולל מושבות של חיידקים מסוג ביופילמים המהווים גורם חשוב בהתלקחויות החוזרות ובכרוניות של המחלה.
אבחנה
האבחנה של HS הינה קלינית ומתבססת על:
- נגעים אופיניים: נודולים, אבצסים, צלקות וסינוסים מנקזים מוגלה.
- במיקום אופייני של קפלי גוף: בתי שחי, מפשעות, עכוזים וקפלי השדיים אצל נשים.
- מהלך כרוני לפחות שני אירועים של אבצסים בפרק זמן של חצי שנה.
תימוכין נוסף לאבחנה הוא בן משפחה נוסף הסובל מאותה מחלה, היעדר חיידקים פתוגניים (גורמי מחלה) בתרבית ונוכחות מחלות נוספות של זקיקי השערה כמו סינוס פילונידאלי בעצם הזנב (שערה הפוכה), אקנה ועוד.
למרות הפרזנטציה הטיפוסית, הזמן הממוצע עד לאבחנה הוא כ-7 שנים. מקרים רבים מאובחנים כאבצס פשוט/פורונוקלוזיס זיהומית ומטופלים בניקוז כירורגי או קורס קצר של אנטיביוטיקה – טיפולים שנראים לכאורה אפקטיביים מאחר וההתקפים דועכים מעצמם.
בנוסף, מאחר ובמרבית המטופלים אין נזק אנטומי קבוע כמו צלקות או סינוסים, יתכן מצב בו הבדיקה הפיזיקאלית תקינה בזמן הביקור אצל הרופא למרות שמדובר במחלה דלקתית פעילה. ולבסוף, בעצם הגדרת המחלה נדרש מרכיב של כרוניות (לפחות חצי שנה) שכמובן לא קיים בחולים בהם המחלה מתייצגת לראשונה. לעיתים העיכוב באבחנה נובע גם מצד המטופלים: מאחר ומדובר באזורי גוף אינטימיים, פעמים רבות לא הולכים לרופא מבושה, וכשמדובר בילדים צעירים – גם לא מספרים להורים וכך מתייצגים פתאום עם מחלה מתקדמת – תעלות וצלקות.
לאחר האבחנה חשוב להגדיר את דרגת חומרת המחלה. החלוקה המסורתית היא ע"ש הארלי:
- שלב 1 – אבצסים חוזרים ללא תעלה/ות ו/או הצטלקות.
- שלב 2 – אבצסים חוזרים עם יצירת תעלה/ות ו/או הצטלקות. הנגעים מופרדים זה מזה ע"י עור בריא.
- שלב 3 – נגיעות דיפוזית, הנגעים מתחברים זה לזה.
החלוקה של הארלי משקפת את חומרת המחלה באופן גס, ומשמשת בעיקר להחלטה על הצורך בהתערבות ניתוחית. מאידך היא אינה מכמתת נכונה את מידת המטען הדלקתי (מספר נודולים, אבצסים) ולא את היקף המחלה (כלומר מספר השטחים האנטומים המעורבים).
קיימות היום חלוקות טובות יותר דוגמת "הארלי המותאם" או IHS4 המבוססת על ספירת נגעים – המסייעות הן בהגדרה מדויקת יותר של חומרת המחלה והן בבחירת טיפול מתאים – תרופתי, כירורגי או שילוב של השניים.
טיפול
הטיפול במחלה הינו סבוך ומאתגר. הידראדניטיס סופורטיבה הינה מחלה כרונית, בעלת מהלך גלי, אשר מצריכה טיפול אחזקתי קבוע. בצורות הקלות יחסית, ניתן להסתפק לעיתים ברחצה עם סבון אנטיספטי ומריחה של תכשירים אנטיביוטים מקומיים דוגמת קלינדמיצין, כאשר במקרים קלים שאינם מסתדרים עם טיפול מקומי ובינוניים, הטיפול מתבסס בעיקר על קורסים חוזרים של 12-16 שבועות של אנטיביוטיקות פומיות בעלות פעילות אנטי דלקתית דוגמת טטרציקלינים, סולפה או שילוב של קלינדמיצין ורפאמפין. טיפול מוצלח מוגדר ככזה המביא להפסקת ההתלקחויות ואף להפוגה ממושכת מהמחלה גם לאחר הפסקתו. חשוב להדגיש כי הישנות של המחלה אינה מעידה על כישלון טיפולי מאחר ואין טיפול המביא לריפוי מוחלט. לכן אם טיפול הועיל ואף הביא להפוגה, מומלץ לחזור אליו בעת הישנות המחלה.
לייזר מסוג ND-YAG יכול להיות אף הוא יעיל בטיפול ומניעה של מחלה קלה וממוקמת. סטרואידים סיסטמיים יעילים מאוד בדיכוי המחלה אך משמשים בעיקר לטיפול קצר טווח בזמן התלקחות ואינם מתאימים לשימוש ממושך.
במקרים בהם אין כל תגובה לטיפול אנטיביוטי פומי או ישנה התלקחות מהירה עם סיומו, יש מקום לעבור לטיפול ביולוגי נוגד דלקת הניתן לרוב בהזרקה תת עורית. טיפול זה ניתן באופן קבוע. ככל שהטיפול הביולוגי ניתן מוקדם יותר במהלך המחלה, התגובה לטיפול טובה יותר והוא יעיל יותר במניעת התפתחות הנזקים בעור.
במקרים בהם כבר נגרם נזק אנטומי כמו תעלות או צלקות יש צורך בהתערבות כירורגית המצריכה לרוב כריתה רחבה של השטח הנגוע והותרה לריפוי משני. במקרים קלים ניתן לבצע כריתות קטנות יותר ו/או כריתה בלייזר CO2.
מעבר לטיפול התרופתי והכירורגי יש צורך בטיפול אדג'וונטי הכולל טיפול בכאב, טיפול בגורמי סיכון כמו הפסקת עישון וירידה במשקל, הימנעות מחיכוך (הימנעות מגילוח או שעווה, מלבישת בגדים/לבנים הדוקים) וכן טיפול פסיכולוגי תומך.
השלכה פסיכו-סוציאלית
הידראדניטיס סופורטיבה הינה מחלה בעלת השלכה פסיכוסוציאלית עצומה, הפוגעת קשות בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים. יש לזכור כי מדובר לרוב באנשים צעירים, אשר חווים כאב ממושך, ירידה בביטחון העצמי ובדימוי הגוף עד כדי הימנעות מיחסים אינטימיים. לחולים עם HS יש שכיחות גבוהה של היעדרות מהעבודה על רקע המחלה ואבטלה יותר מכל מחלת עור אחרת. כמו כן, ישנה שכיחות מוגברת של דכאון, נטייה אובדנית והפרעה ביחסים בין אישיים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
אבחון וטיפול מוקדם בשילוב עם ניטור הדוק של מטופלים אלו יכול למנוע מהמחלה להתקדם לשלבים בלתי הפיכים ולאפשר לחולים איכות חיים טובה ותפקוד תקין בחייהם האישיים והמקצועיים.
לצפיה בוובינר שערכנו עם נבחרת המומחים
*קרדיט תמונות מקור: CANVA