דלקת מפרקים ספחתית

מחלת הספחת   (PSORIASIS)  היא מחלת עור שכיחה, הפוגעת בשניים-שלושה אחוז מהאוכלוסייה הכללית. היא נפוצה יותר באוכלוסייה הלבנה. מחלת העור אינה מדבקת ואינה גורמת לסיבוכים רציניים כלשהם, אף כי נגעים העוריים הם לפעמים מכוערים מאוד ומשפיעים לרעה על מצב רוחם של החולים. כשבעה עד עשרה אחוז מכלל חולי הספחת יפתחו גם דלקת מפרקים, המכונה דלקת מפרקים ספחתית (PSORIATIC ARTHRITIS) (להלן: "דמ"ס").


בכ- 85% מהמקרים מקדימה מחלת העור את הדמ"ס, ואפילו במס' שנים רב. ב- 10% מהמקרים מופיעות שתי המחלות בו זמנית וב- 5% מקדימה הדמ"ס את הספחת. מובן שבמקרים בהם מקדימה דלקת המפרקים את הופעת הספחת, אי אפשר להיות בטוחים בהבחנה עד להופעת מחלת העור.  


חשוב להדגיש גם, כי לא תמיד החולה יודע על קיום מחלת הספחת, מאחר שנגעי העור יכולים להיות מעטים, או להופיע באזורים כאלה, שהחולה אינו מודע לקיומם (כגון: בקרקפת, שם הם נראים כמו קשקשים או באזורים, שאינם גלויים לעיני החולה, כגון: גב או ישבן). כל ראומטולוג, הבודק לכן חולה, שסובל מדלקת מפרקים שסיבתה אינה ידועה, יודע שעליו לחפש את הנגעים העוריים בבדיקה מדוקדקת מכף רגל ועד ראש.  

הדמ"ס שונה מדלקת המפרקים השיגרתית, (RHEUMATOID ARTHRITIS) (להלן: "דמ"ש"), זאת למרות שלעיתים אנו משתמשים באותם התרופות לטיפול במחלות הללו. ראשית, בניגוד לדמ"ש, ששכיחה יותר פי 2 – 3 בנשים, דמ"ס מופיע בשכיחות שווה בשני המינים.  

שנית, אצל חלק מהחולים בדמ"ס, נוסף על הפגיעה במפרקים, יכולה גם להופיע פגיעה בעמוד השידרה וגם במפרקי הכסל והצולב (במפרקי ה-    SACROILIAC). שלישית, פגיעה ודלקת בגידים (TENDINITIS) שכיחות הרבה יותר בחולה דמ"ס.  

ממצאים אופייניים מאוד לדמ"ס הם: נפיחות מרשימה, כאב, חום מקומי ואודם של בוהן, או של אצבע אחת, או של מס' בהונות או אצבעות. תופעה זאת נקראת DACTYLITIS (דלקת של אצבע), וקרויה גם "אצבע נקניקייה". התופעה אופיינית מאוד לדמ"ס, ולא מופיעה אף פעם בדמ"ש היא עוזרת לכן אם היא קיימת, באבחון מדוייק.  

למרות שמקובל על דעת רוב החוקרים, שהמפרקים הנגועים בדמ"ס הם בדרך כלל, נפוחים פחות וכואבים פחות מהמפרקים הנגועים בדמ"ש, הרי שהמחלה היא מתקדמת ולעיתים גם בצורה יותר מהירה מדמ"ש, ועלולה להביא לעיוותים קשים ולאיבוד משמעותי של טווחי התנועה של המפרקים הפגועה. אין ספק, שבדומה לדמ"ש, גם המחלה הזאת עלולה לפגוע קשות באיכות החיים ולקצר את תוחלתם. יש לכן לעשות כל מאמץ, כדי לאבחן אותה בהקדם האפשרי, ולהתחיל בטיפול יעיל שמטרתו להקטין או למנוע התפתחות נזקים בלתי הפיכים במפרקים או בעמוד השידרה.  

נהוג להבדיל במס' צורות אופנייניות של דמ"ס.
א. הצורה השכיחה ביותר היא זאת, שמערבת באופן לא סימטרי מס' לא גדול יחסית של מפרקים גדולים או קטנים,  
    ולרוב, מצויים יותר בגפיים התחתונות מבגפיים העליוניות. שאר הצורות הן נדירות יותר וכוללות:
ב.צורה זאת, מערבת בעיקר, רק את הגלילים הסופיים של אצבעות כפות הידיים ושל בהונות הרגליים. 
ג. צורה זאת מאופיינת בעירוב סימטרי של מפרקים רבים, ולכן מאוד דומה לדמ"ש.ד. צורה רביעית נקראת גם
   ARTHRITIS MUTILANS וצורה זאת היא נדירה וגורמת להרס קשה ביותר של מפרק אחד, או של מפרקים מעטים.
ד. צורה זאת פוגעת בעמוד השידרה ובמפרקי הכסל והצולב. הפגיעה בעמוד השידרה יכולה להיות לכל אורכו או רק
    בחלקים ממנו, ולעיתים היא מזכירה בחומרתה מחלה אחרת הנקראת NAKYLOSING SPONDYLITIS. צורה
    זאת יכולה להופיע בנפרד או יחד עם כל אחת מארבע הצורות הראשונות, שתוארו לעיל.

הביטויים הקליניים של הפגיעה בעמוד השידרה יהיו כאבי גב ממושכים, המוקלים לפי קלות בדרך כלל לאחר פעילות גופנית ומוחמרים במנוחה, ולכן הם יכולים גם להציק לחולים בשעות הלילה (בניגוד לכאבי הגב המכניים, עקב פריצת דיסק, למשל, המוקלים במנוחה ומוחמרים בזמן פעילות גופנית).

נוסף על כאבי הגב, התפתח לרוב גם הגבלה בתנועתיות עמוד השידרה. היא עלולה להיות קשה ולפגוע באופן משמעותי, באיכות החיים של החולים.

לא תמיד קיימת התאמה בין חומרת הפגיעה בעור לבין חומרת הפגיעה במפרקים או בגב. קשה לנבא גם מי מחולה הספחת יפתח דמ"ס בעתיד. רוב החוקרים סבורים, כי הסיכויי לפתח דמ"ס או גבוה יותר אצל חולים, שבבדיקת הציפורניים שלהם, מוצאים שקעים אדומים ומרובים על פני המשטח החיצוני (כאילו שהציפורניים חוררו בעזרת מחט).

בדיקות מעבדה לא עוזרות באבחון דמ"ס, וכיום לא קיימות בדיקות מעבדה ייחודיות, המאפשרות לאפשר או לשלול את קיומה של דמ"ס.

בניגוד לדמ"ש, ישנן תרופות מעטות, שאובחנו בבירור כיעילות בטיפול בדמ"ס. ביניהן נזכיר את המתותרקסאת, הסלזופירין והציקלופוספמיד. תרופות אלה הוכחו כבעלות יכולת לדכא או לעצור את התקדמות דמ"ס רק במידה מסויימת.

בשנים האחרונות הוכח, כי קבוצת תרופות חדשה, הנקראת תרופות ביולוגיות והמדכאות ייצור של חלבון הקרוי TNF, יעילה מאוד בטיפול בדמ"ס. לדאבוננו, תרופות אלה הקיימות בארץ (REMICADE ו- ENBREL) אושרו לשימוש ונמצאות בסל הבריאות, אבל רק להתוויה (אינדיקציה) של דמ"ש. בחודשים האחרונים החלו מס' קופות חולים לאשר את השימוש בהן גם במקרה דמ"ס.

אנו מקווים, שגם שאר קופות החולים ינהגו כך, מאחר שהתרופות לעיל הן כיום היעילות ביותר בטיפול בדמ"ש. 

 

 

 

לראש הדף

הדפסשלח לחבר
יום מודעות בשיבא
עבור לתוכן העמוד